הקדמה בתורתינו הקדושה בפרשת יתרו האירה נגד פנינו וויכוח בין משה רבינו ע"ה ויתרו חותנו אשר שניהם כאחד לטובת עם בני ישראל התכונו, כאשר ישב משה לשפוט את העם במחרת יוהכ"פ קרב אליו יתרו חותנו אשר בא לחסות תחת כנפי השכינה ולדבק בישראל עם קדושו ונפשו לשאל הגיע לאמור: (מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב) השיבו מרע"ה (כי יבא אלי העם לדרוש אלקים כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו) והנה כבר עמדו על המחקר ראשונים ואחרונים על דברת השואל והמשיב כי כולם מוקשה וגם אני הצעיר רעיוני משוטטות אנה ואנה והרבתי לתמוה ואסדרם אחת לאחת וראשון לציון הנה הנם שאלת יתרו מדוע אתה יושב לבדך וכו' שאל ישאלו וכן התמו וכי לא ראה יתרו במה עסק משה חתנו בישיבתו עם ישראל מבוקר עד ערב הלא עיניו ראו ואזניו שמעו כי דן ידין עמו ובין הבינם משפטי התורה כאשר קבלם מסיני וכמאמרם ז"ל "כך שמעתי מפי הגבורה" ועוד תמוה על ששאל (מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב) הלא מדת הדין כך הוא כי הדיין מיושב ובעל דין מעומד, ונוסף התמיה ובדין התמה יתרו (וכל העם נצב) כוונתו אם משה דן ידין בין אדם לחבירו וכי כל ישראל בעלי ריב ומשפט הי' מן הנמנע הוא זאת ועוד אם נניח שכל העם בעלי דין ומשפט הי' למה יעמדו כולם על משה (מבוקר עד ערב) הלא מן הראוי אחר שנפסק דינם של זוג א' ילכו לדרכם ויבואו אחרים תחתם כי כן מנהגו של עולם, ובתשובת משרע"ה ג"כ יש לתמוה במה שאמר (כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים) הלא כפשוטו ראה יתרו שעוסק במשפטים והורה להם חקי התורה, וגם מה אמר משרע"ה כי "הי'" להם דבר עפ"י דקדוק הלשון היל"ל כי "יש" להם דבר הלא עמדו לפניו למשפט וגם אם אמר כי יהי' "להם" דבר למה אמר "בא" ולא "באו" אלי ג"כ בלשון רבים, ואם באמת עשה משה דין אף אם רק אחד בא למה עשה כן הלא שמוע בין אחיכם כתי', ולמה אמר ושפטתי (בין איש ובין רעהו) הלא עפ"י הרוב בעלי דין מתנגדי' ושונאים זה לזה והוא קראו רעהו, זמה יתן ויוסף באמרו (ושפטתי וכו' והודעתי) וכו' הלא כבר אמר (כי יבא אלי העם לדרוש אלקים) וכבר ראה יתרו מעשיו ופעולותיו. ועוד יש לדקדק ולפקפק ולא אאריך יותר בשאלות וקושיות ואומר בהיתר ספיקות המקראות אלו הנלע"ד בעזה"י ואקדים אקדמת מלין מענין לענין באותו ענין: כתיב וארא אל אברהם יצחק ויעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרי' מעבידי' אותם וכו' לכן אמור לבנ"י אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם וכו' וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' ובשפטי' גדולי' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם וכו' והבאתי אתכם אל אר' אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם יוי"ע ונתתי אותה לכם מורשה אני ה') הרואה יראה כי שינה הכתוב בשמות הקודש באופנים שונים תחילה מזכיר שם שדי ואח"כ שם הוי' ואח"כ שם אלקים ואח"כ הוי' אלקי' יחדיו הלא דבר הוא ולא ארבה בקושיו' ואומר הנראה לפי קט שכלי ומקרא קודש אני דורש כאשר עמדו ישראל על שפת הים וצעקו מרה אנה ינוסו לעזרה ניחם אותם משה רעיא מהימנא באמרו (בפ' בשלח): (אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ה' ילחם לכם ואתם תחרישון) ממה שפייסם משה והשקיט רוחם באמרו אל תיראו נתוודע לנו שיראו לנפשם ופחדו מדבר אבל לא נודע לנו מהו הסיבה ועל מה ולמה יראו ואם נאמר על שעמדו במיצר החוזה הים מכאן והמצרים מכאן ומדבר וחיות רעות מכאן כמאמר המדרש יש לתמוה הטרם ידעו כי ה' מושיעם בעת צרה ע"י נסים ונפלאות באותות ומופתים ולא פנה להם עורף ממצרים ועד הנה ובעת צרתם לו צר. האמנם נלע"ד בהבנת הענין כי היא הנותנת על אשר ראו כי הפליא ה' לעשות עמהם פעמים ושלש ועשרת מונים זאת הפיח פחד ואימה בלבבם ומורא עלה על ראשם ולהבין הענין אומר הלא כבר כתבו ספרי קודש כי הנהגת העולם הזה הוא בשני פנים הנהגה טבעית והנהגה ניסיית והנה בהנהגה הטבעי' כל ברי' בכלל והאדם בפרט יש לו בה חיותו וקיומו מקומו וגבולו כל אחד ואחד לפי מה שהוא אף בלי זכיות מספיקות לא כן בהנהגה הניסיי' היא מבקשת מבעל הנס לשלם נשיו ומן הצורך להיות נפיש זכותו דהאי גברא וכבר אחז"ל אין סומכי' על הנס שאם נעשי' לו נס מנכים לו מזכיותיו ועצה טובה קמ"ל ועוד אמרו בש"ס שבת כמה מכוער אדם זה שנשתנו סדרי בראשית בשבילו כי אדם הישר צריך להמציא לו מקום בכל הצטרכותו בהנהגה הטבעית. והנה כתבו ספרי קודש כי שני הנהגות אלו ע"י שנוי שמות הקודש המה, הטבעי' בשם אלקים כי אלקי"ם בגמטרי' הטבע והניסיי בשם הוי' ית"ש. ועפי"ז אולי יש לכוון דברי אבינו הזקן יעקב ע"ה בהיותו בעת צרה מפני עשו והתפלל: (אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב לארצך וכו' קטונתי מכל החסדים) וכו' ונ"ל כי ראה יעקב אע"ה שעם אבותיו נוהג הקב"ה בדרך הטבעי אבל עמו ההנהגה בדרך ניסיי הן במה שניצל מלבן וכל קיומו אצלו והן כי שרית עם אלקי' היא הסטרא אחרא שרו של עשו והן שניצל מעשו עצמו ועוד כמה ניסי' שנעשים לו כמובא במדרש וזאת ירה חץ הדאגה בלבבו ויירא ויצר לו כי לדרך זה צריכים זכות גדול ורב לנכות בכל פעם בעד כל נס ונס לזאת אמר "אלקי" אבי אברהם וכו' "ה'" האומר אלי עמם שהי' להם זכות גדול בטבע ועמי אשר קטונתי מכל החסדי' שנתמעטו זכותו בנס אתמהה ואיך אשא ואסבול זאת אמלטה נא מדרך ניסי והצילנו נא מיד אחי מיד עשו בטבע כי ירא אנכי אותו את הדרך הניסי כי איך אבוא על ההשבון אם מנכים לי מזכיותי ואנכי קטונתי מהם. וכן לא בסתר דיבר יעקב אע"ה בעת שנדר נדרו לקדוש ישראל ואמר אם יהי' "אלקים" עמדי אולי ג"כ נתכון למה שכתבנו וק"ל: והנה עפ"י הנ"ל נ"ל לפרש ג"כ צעקת בניו אחריו בעמדם על שפת הים כי ראו וכן תמהו כי מאז בא משה ע"ה לדבר עמם בשם ה' כמאמר הכתוב פ' שמות (אהי' שלחני אליכם) ראו והבינו בעין חודרת כי כמה ניסים נעשו להם והאותות והמופתים נראה להם בעליל לזאת יראו ופחדו כי הן עם לבדד ישכון אשר יהי' כל אופן קיומו והנהגתו בדרך הניסי ובגוים לא יתחשב כי כולי עלמא כמנהגו נוהג, ועל זה צעקו מרה כמו יעקב אביהם ע"ה אבל טעו בדמיונם כי כבר רמוז רמז להם משה ע"ה בתחלת שליחותו למצרים והוא גם הוא שאל להקב"ה (ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם) הכוונה אם ישאלו באיזה שם יהי' הנהגתו עמנו אם בטבעי בשם אלקים או בניסי בשם הוי' ב"ה ותחלה אמר להם משה (אהי' אשר אהי') וייראו לנפש' כי שמעו משם הוי' הנהגה הניסיי ויאמר עוד (אלקי אבותיכם אלקי אברהם וכו' שלחני אליכם) כי בשניהם ינהיג אתכם אבל (זה שמי לעולם) שם אלקים בתמידית יהי' וזה זכרי לדר דר שם הוי' זכרי רק לדור דור רק לפרקים בעת שהשעה צריכה לכך במה שחסר הטבע ישלים הנס ואל תיראו ואל תפחדו. האמנם כאשר ראו מאז ע"ע נס אחר נם נעשה להם יראו לנפשם אולי שינוי רצון ח"ו יש או משרע"ה שינה בהגדתו להם ע"כ צעקו בים אודות דבר זה לזאת הבטיחם משה אל תיראו כי התיצבו וראו את ישועת "הוי'" אשר יעשה לכם רק היום לפי שעה ולא לדורות כי כאשר ראיתם וכו' היום לא תוסיפו לראותם עוד ע"ע דהיינו "הוי'" ילחם לכם ואתם תחרישון ולא תעשו מאומה להצלת נפשכם כמו בכל ענין ניסיי אשר למעלה מכח האדם לעזור ולסייע בו זה לא תוסיפו לראותו כי גם בכם תשלוט הנהנה הטבעי כבכול יושבי תבל ומלואה כנ"ל: